סיכום ורפלקציה אישית

​

פרויקט צילום שנה אחרונה ללימודי צילום סטילס, התוצאה שהשגתי אכן תואמת למטרות שלי, תחילה ראיתי רעיון שונה לפרוייקט, אך עם העבודה על הפרויקט הרעיון התפתח והגיע לכאן. אני מאוד מרוצה מהתוצאה, בעיניי היא מראה תהליך שלם של עבודה, חיבור לנפש, מחשבה, הבנה של דברים פשוטים, יכולת לקחת את יכולות הצילום שלי וקו מחשבה ולהביא אותו לכדי פרוייקט אחד אשר מדבר בעד עצמו ומאחורי מחקר שלם. 
למדתי הרבה מהעשייה בפרויקט, שיפרתי את יכולות הצילום שלי, את העבודה שלי בסטודיו והעבודה שלי בתוך כל סט צילומים. בחרתי בנושא משמעותי עבורי שמעורר אצלי הרבה מחשבה. העבודה חידשה לי המון על הנושא שבחרתי, למדתי להסתכל עליו מצדדים שונים ללמוד כי הגישה לדבר שנראה כה פשוט, כה מובן מאליו בחיי היום יום, הוא מלא משמעות נסתרת, תרבויות שונות ניגשות אליו בצורות שונות, נתתי דגש לדבר פשוט וגיליתי עולם שלם מאחוריו, למדתי רבות על צילום, על צלמים שאני מתחברת לקו המחשבה שלהם, ליצירות שלהם, עבודת החקר שלימדה אותי כמה עומד מאחורי כל תמונה, היסטוריה, סיפור, בן אדם. הפרטים המדויקים וההכנה המוקדמת לכל פריים, איך לגשת לצילום תמונה. למדתי איך לתת ביטוי ויזואלי למחשבה. למדתי על השפה האישית שלי בתור צלמת. הייתי מנסה לצלם גם גברים, אני מאמינה בגוף האישה כיצירה, כחומר גלם, , החיבור שלי כאישה לעצמי, אני בוחרת להביא אותו אל הצילומים שלי, בחירה באישה נעשית אצלי באופן טבעי במחשבה הראשונה שלי אך בעיניי הייתה יכולה להיות עבודה מעניינת בצילום השתקפויות, מים, מראות וכו בעבודה עם גבר. הייתי טסה לנופי טבע עוצרים נשימה בעולם וממשיכה באותם הצילומים בלוקיישנים האלו.
אם הייתי מתחילה מחדש? הייתי בוחרת להשאיר הכל אותו הדבר. כמו שציינתי קודם, הרעיון הראשוני שלי התפתח עם תהליך העבודה, אני מאוד מרוצה מהמקום אליו הגעתי עם העבודה, אני מאמינה כי גם בתוצרים שלי רואים תהליך של חשיבה והתפתחות וזה בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר בתהליך יצירת עבודה. התוצר הוא פרי מחשבתי, פרי היצירתי שלי ולכן לא הייתי משנה דבר. 
התהליך היה קשה, אני מציבה לעצמי רף גבוהה ושואפת למצויינות וזה דגש שחשוב לי לשים בעבודות שלי, במיוחד בצילום, חשוב לי הדיוק. בשנה כזו מלאת לחצים ומחשבות על העתיד, סיום תקופה משמעותית בחיים וסיום הלמידה בתחומים רבים הקשו על התהליך, הלוואי ויכולתי להקדיש זמן רב יותר לתהליך היצירה הזה. 
במחשבה על העבודה בסטודיו היו קשיים, פחדתי כי לא אסתדר, פחדתי שאחרי התאהבתי בצילום לא מבויים, לא אתחבר לצילום מבויים ולא אצליח להביע את עצמי בדרך צילום זו, קושי מחשבתי וגם מבחינת ביצוע קוי טכני, אך אני שמחה שהייתה לי ההזדמנות לעסוק גם בצילום מבויים, התחברתי וגיליתי צדדים חדשים לאופי הצילום האישי שלי, התחברתי לסטודיו מהמקום שלי, האינטימיות שנוצרת בסטודיו, הניתוק מהחוץ למספר שעות המוקדשות ליצירה. 
קיבלתי המון ידע ובעזרתו הצלחתי להביע את עצמי, את הנושא בו בחרתי להתמקד, הפרוייקט מאוד מיוחד עבורי ואני מחוברת אליו מאוד, מחשבה שהופכת למציאות בהקפאה של רגע.